מבצע סוף שנה - עד 30% הנחה על מגוון הקורסים!
ההרשמות בעיצומן — מועדי פתיחה קרובים:
| מסלול Machine Learning | 07/12 |
| מסלול Cyber | 07/12 |
| מסלול Computer Vision | 07/12 |
| מסלול RT Embedded Linux | 07/12 |
| מסלול Full Stack | 25/01 |
מספר המקומות מוגבל — הקדימו להבטיח את מקומכם!
עודכן לאחרונה: 1 דצמבר, 2025
כשאייזיק אסימוב ניסח את "חוקי הרובוטיקה" ודמיין רובוטים בעלי "מוח פוזיטרוני" המסוגלים לקבל החלטות מורכבות, הוא חזה עולם שבו המכונה אינה רק מבצעת פקודות מכניות, אלא "מבינה" את סביבתה. במשך עשורים, הפער בין החזון הזה למציאות היה עצום; מערכות זמן-אמת (Real-Time) היו "טיפשות", דטרמיניסטיות ומוגבלות לביצוע פעולות פשוטות בלולאות אינסופיות.
אך בשנים האחרונות, עולם ה-Embedded Systems עובר מהפכה שקטה אך עמוקה שמקרבת אותנו לחזון הזה. אם בעבר נדרשו מעבדים ייעודיים וקוד צפוף ב-C ("על הברזל") רק כדי להשיג תגובה במילי-שניות, כיום אנו רואים דור חדש של מערכות המשלבות ביצועים, אינטליגנציה וממשקי פיתוח מתקדמים. הגבול בין Real-Time לבינה מלאכותית (AI) הולך ומיטשטש, ומה שהיה פעם תחום השמור לבקרי מנועים, הופך למנוע החדשנות של המפעל החכם והרכב האוטונומי.
אחת המגמות הבולטות היא המעבר למעבדים מרובי-ליבות (Multi-core SoCs), לעיתים משולבי מאיצי AI ייעודיים (NPUs). במקום להריץ גרסת לינוקס כבדה שעלולה לפגוע בזמני התגובה, יצרנים רבים בוחרים בגישה היברידית או בשימוש ב-RTOS (מערכת הפעלה זמן-אמת) מודרני וקליל.
מערכת כזו מספקת תגובה צפויה (Deterministic), ניהול משימות מדויק וחיסכון במשאבים, ומאפשרת לרובוטים ומכונות אוטומציה לפעול ברמות דיוק שלא נראו בעבר.
במרכז המהפכה הזו עומדת Zephyr RTOS.
Zephyr היא מערכת הפעלה מודרנית בקוד פתוח (תחת כנפי Linux Foundation), שתוכננה מראש לעידן ה-IoT המחובר. היא תומכת במאות לוחות פיתוח וארכיטקטורות (Arm, RISC-V, x86, ESP32 ועוד), ומספקת בסיס אחיד לפרויקטי Embedded מכל הסוגים.
למה Zephyr הפכה לסטנדרט החדש?
החידוש הגדול באמת הוא חדירת ה-AI וה-Machine Learning אל תוך עולמות הזמן-אמת. אלגוריתמים חכמים רצים כיום "על הקצה" (On the Edge) – בתוך המיקרו-בקר עצמו.
במקום לשלוח נתונים לענן ולהמתין לתשובה, המכשיר מזהה חריגות, מבצע תחזוקה מנבאת (Predictive Maintenance) ומנתח אותות מורכבים בזמן אמת.
שילוב זה מחייב RTOS שיודע לנהל את משאבי המעבד: מצד אחד, לולאת בקרה קשוחה (Hard Real-Time) שלא יכולה לאחר במיקרו-שנייה, ומצד שני, משימת AI המעבדת נתונים ברקע.
ברקע המהפכה בתוכנה, משתנה גם הדרך בה אנו מתכננים את החומרה. טכנולוגיית High-Level Synthesis (HLS) מאפשרת למהנדסים לתאר אלגוריתמים בשפות עיליות כמו C++ או SystemC, ולהמיר אותם אוטומטית למעגלים חשמליים (RTL/Verilog).
זה מאפשר ליצור "SoC לפי הזמנה" על גבי רכיבי FPGA: ליבת RISC-V המריצה את Zephyr, לצד מאיצי חומרה שתוכננו ב-HLS עבור משימות ה-AI. שילוב זה מעניק גמישות אינסופית ומהירות פיתוח קריטית לשוק ההייטק הישראלי.
עבור מהנדסים, זהו תור הזהב. היכולת לשלב בין הבנת החומרה (Low-level), מערכות הפעלה, ותשתיות ענן ו-AI, היא הכרטיס כניסה לפיתוח הדור הבא של הטכנולוגיה. אולי אנחנו עדיין לא בונים את הרובוט האנושי של אסימוב, אבל אנחנו בהחלט בונים את המוח שלו.
עולם מערכות הזמן‑אמת Real Time Embedded עובר בשנים האחרונות מהפכה שקטה אך עמוקה. אם בעבר נדרשו מעבדים ייעודיים וקוד ב‑C כדי להשיג תגובה דטרמיניסטית במילי־שניות, כיום אנחנו רואים דור חדש של מערכות משובצות שמערב בין ביצועים, אינטליגנציה וממשקי פיתוח מתקדמים.
אחת המגמות הבולטות היא העלייה בשימוש במעבדים מרובי‑ליבות, לעיתים גם משולבי מאיצי AI ייעודיים. במקום להריץ גרסת לינוקס מלאה, יותר ויותר יצרנים בוחרים ב‑RTOS קליל – מערכת הפעלה זמן‑אמת שמספקת תגובה צפויה, עם ניהול משימות מדויק וחיסכון משמעותי במשאבים. השילוב הזה מאפשר לרובוטים, מכונות אוטומציה ופתרונות IoT תעשייתיים לפעול בו‑זמנית ברמות דיוק ויעילות שלא נראו בעבר.
בנוסף, תחום ה‑AI וה‑Machine Learning חודר אל תוך עולמות הזמן‑אמת. אלגוריתמים חכמים פועלים “על הקצה” – ממש בתוך התקנים עצמם – כדי לזהות חריגות בזמן אמת, לבצע תחזוקה מנבאת, ולנתח אותות מורכבים מבלי להעביר את כל הנתונים לענן. המשמעות היא תגובה מהירה יותר, אבטחת מידע גבוהה יותר, וחיסכון תפעולי עצום.
במקביל, ניכרת תנועה מתמשכת לעבר סביבת פיתוח מתקדמת יותר. מהנדסים כבר לא מסתפקים בכתיבה ישירה על “הברזל”, אלא משתמשים בממשקי API דמויי POSIX, משלבים עקרונות DevOps ו‑CI/CD גם בעולם המשובץ, ועוברים לשיטות Model‑Based Design שמטשטשות את הגבול בין חומרה לתוכנה. השילוב הזה מקרב את עולם ה‑Embedded לסטנדרטים המקובלים בפיתוח תוכנה מודרני – ומאפשר תהליכי בדיקה, סימולציה ואינטגרציה חכמים יותר מתמיד.
הגבול בין Real‑Time לאינטליגנציה מלאכותית הולך ומיטשטש. מה שהיה פעם תחום שמור לבקרי מנועים ומדידות מדויקות הופך כעת למנוע מרכזי של חדשנות תעשייתית – מהמפעל החכם ועד הרכב האוטונומי.
כאן אפשר לחבר את העולם של Real Time Embedded ו‑Zephyr לתכנון מעבדים/מאיצים שמריצים אותם, בעזרת High‑Level Synthesis:
בעבר, מערכות זמן‑אמת התבססו על בקרי 8/16‑bit ו‑RTOS מינימלי, עם קוד C “קרוב לברזל” וכמעט בלי שכבות אבסטרקציה. היום, גם במוצרים קטנים יחסית, רואים מעבדים מרובי‑ליבות, תמיכה ב‑AI מקומי, פרוטוקולי תקשורת מתקדמים ודרישה לאבטחת מידע ברמת מערכת.
המגמות הבולטות:
התוצאה: מפתחי Real Time Embedded נדרשים להבין גם עולם חומרה ומשאבים מוגבלים, וגם תשתיות תוכנה מודרניות, אבטחה, רשת ו‑Cloud.
Zephyr הוא RTOS מודרני בקוד פתוח בחסות Linux Foundation, שתוכנן מראש לעידן של IoT מחובר, אבטחה מתקדמת וסקייל רחב של חומרות. הוא תומך בעשרות ארכיטקטורות ומאות לוחות – מ‑MCU קטנים ועד SoC מורכבים, כולל Arm, RISC‑V ו‑x86, ונחשב כיום לאחד מ‑RTOS הקוד‑פתוח המובילים למכשירים מחוברים.
מאפיינים מרכזיים:
מנקודת מבט של מפתחים – Zephyr “מוריד את רף הכניסה” לעולם המשובץ, ומאפשר ליותר אנשי תוכנה להיכנס לתחום בלי צורך להכיר כל רגל של כל מיקרו‑בקר.
בשנים האחרונות Zephyr עבר קפיצת מדרגה משמעותית – גם בביצועים של הקרנל, גם בחיבוריות וגם באקו‑סיסטם מסביבו
כמה דוגמאות בולטות:
בנוסף, יש דגש גדל על אבטחה (boot מאובטח, mbedTLS, האצה קריפטוגרפית בחומרה) ועל ניהול צי מכשירים בשטח.
אחד השינויים המעניינים ב‑Zephyr הוא האימוץ של כלים ותפיסות מעולם ה‑Cloud וה‑DevOps אל המכשיר המשובץ.
בין היתר:
ברקע המהפכה הזו קורה שינוי נוסף: לא רק התוכנה נהיית חכמה יותר – גם הדרך שבה מעצבים את החומרה משתנה. במקום לכתוב RTL ידני (Verilog/VHDL) לכל רכיב, יותר ויותר פרויקטים משתמשים ב‑High‑Level Synthesis (HLS) כדי “לכתוב חומרה כמו תוכנה”.
High‑Level Synthesis:
במילים אחרות: כותבים “קוד” שמתאר מה החומרה צריכה לעשות, ולא איך כל flip‑flop נראה. זה מקרב את אנשי התוכנה לעולם התכנון, ומאפשר למהנדסי חומרה לבצע בדיקת מרחב‑תכן (Design Space Exploration) מהירה יותר.
אחד הכיוונים המעניינים הוא תכנון מעבדי RISC‑V בעזרת HLS. מחקרים ומימושים אקדמיים ותעשייתיים הדגימו מעבדי 32‑bit שבנויים כמעט לחלוטין מתיאור ברמת SystemC, כולל pipeline, בקרות זיכרון וממשקי BUS, שהופקו באמצעות כלי HLS מסחריים ורצו על גבי FPGA.
היתרונות בגישה הזו:
עבור מי שמגיע מעולם התוכנה וה‑Embedded, זה פותח דלת להבין ולתכנן ארכיטקטורות מעבד בלי לצלול מייד לכל פרט ב‑gate‑level.
כאן מתחבר הסיפור כולו:
ב‑FPGA ניתן לבנות SoC “בהזמנה אישית” – ליבה כללית (למשל RISC‑V soft core), מאיצים ייעודיים שתוכננו ב‑HLS, ומסביבם זיכרונות, בקרים ו‑I/O לפי צרכי המערכת.
על גבי SoC כזה אפשר להריץ Zephyr RTOS:
שילוב כזה מאפשר:
לתעשיית ההייטק בישראל, שמתאפיינת בזמן הגעה לשוק קצר, צורך בניסויים מהירים והתמודדות עם מגבלות ייצוא וטכנולוגיה, השילוב בין Zephyr, FPGA ו‑HLS הוא מנוע חדשנות משמעותי
עבור מהנדסי תוכנה וחומרה שחושבים על הצעד הבא בקריירה, Real Time Embedded הוא תחום שמחבר בין תכנות low‑level, פיתוח מערכות הפעלה קטנות, תקשורת, אבטחה ועיצוב חומרה – שילוב נדיר ומבוקש.
לימודי Real Time Embedded מודרניים שמכסים:
מכינים את הבוגרים לעולם שבו מפתח יודע לא רק “לכתוב קוד שרץ על מעבד”, אלא גם להבין איך המעבד עצמו מעוצב – ואיך לשלב בין שניהם כדי לבנות מערכות חכמות בזמן אמת
עולם מערכות הזמן‑אמת כבר מזמן לא נשאר מאחורי הקלעים של הטכנולוגיה. הוא יושב בלב רובוטים חכמים, קווי ייצור אוטומטיים, רכבים מחוברים ורכיבי IoT תעשייתיים, ומשם קובע מי יעמוד בדרישות ביצועים קשוחות ומי יקרוס תחת העומס. בשנים האחרונות קורה בו שינוי מנטלי וטכנולוגי עמוק: פחות "קוד על הברזל", יותר אינטליגנציה, אוטומציה, וכלי פיתוח שמזכירים את עולם ה‑Cloud וה‑DevOps.
אחת המהפכות הבולטות היא המעבר ממיקרובקרים פשוטים למעבדי SoC מרובי‑ליבות, לעיתים עם GPU קטן או מאיץ AI מובנה, שמריצים RTOS קליל במקום לינוקס מלא. במקום Kernel כבד עם Scheduler מורכב, דרייברים אין‑סופיים ו‑Userspace שמנופח בספריות, יצרנים מעדיפים מערכות כמו Zephyr, FreeRTOS או ThreadX שמספקות בדיוק מה שצריך: ניהול משימות, תזמון דטרמיניסטי, סינכרוניזציה ומשאבי תקשורת בסיסיים.
במפעל חכם, לדוגמה, אפשר לראות בקר מבוסס ARM Cortex‑A עם שתי ליבות: אחת מריצה RTOS שמפקחת על מנועים, חיישנים ו‑Safety, והשנייה מריצה מערכת כללית יותר (לעיתים לינוקס מוקטן) לאיסוף נתונים, תקשורת ו‑UI. כך מתקבל איזון: הליבה ה"קשוחה" שומרת על זמני תגובה צפויים ברמת מילי‑שניות ואף מיקרו‑שניות, בעוד הליבה ה"רגילה" מתעסקת בעניינים הפחות דחופים כמו שליחת נתונים לענן או עדכוני תוכנה מרחוק.
לינוקס נהדרת לפיתוח מהיר, ספריות, קונטיינרים ו‑Networking, אבל במערכות מסוימות עצם מורכבות ה‑Kernel הופכת אותו לניחוש פחות טוב כשצריך דטרמיניזם חזק. מערכות RTOS מאפשרות לקבוע קדימויות קשוחות למשימות, להימנע מתכונות כמו Demand Paging, ולהבטיח שה‑ISR הקריטי באמת ירוץ בזמן בלי הפתעות.
ברובוטיקה תעשייתית, לדוגמה, כל איחור קטן בלולאת הבקרה יכול להפוך לתנודות לא רצויות, לסטייה במסלול או לשחיקה מוגברת של ציוד. לכן רבים עוברים לפתרון היברידי: לינוקס עבור ניהול, RTOS עבור בקרה – לעיתים על אותו צ’יפ, בפיצול ליבות או עם HyperVisor
עד לא מזמן, AI ו‑ML נחשבו משהו ש”שייך לענן”. היום יותר ויותר אלגוריתמים רצים על הקצה – ממש בתוך ה‑Embedded – כדי לנתח נתונים בזמן‑אמת ולפעול תוך מילי‑שניות.
דוגמאות בולטות:
כדי שזה יעבוד בזמן‑אמת חייבים מודלים קטנים יחסית, אופטימיזציה (Quantization, Pruning) ותמיכה בחומרה, כמו מאיצי NPU קטנים על גבי ה‑SoC או שימוש ב‑DSP ייעודי. כאן RTOS מתאימות במיוחד: הן מאפשרות לתזמן משימות AI כעוד Task עם קדימות מוגדרת ולוודא שהן לא פוגעות בלולאות הבקרה הקריטיות.
קהילת Zephyr מציגה יותר ויותר פרויקטים שבהם לוקחים SoC כמו Nordic, NXP או ST, עם ליבה ראשית ומאיץ AI קטן, ומריצים עליהם מודלים של TinyML לזיהוי מחוות, רעידות חריגות או מילים בודדות (Keyword Spotting). ה‑RTOS מנהל משימות כמו קריאת חיישנים, הרצת המודל והעברת התוצאות לענן, וכל זה תחת מגבלות זיכרון וצריכת חשמל מדויקת ללא תמרון.
במערכת כזו, לדוגמה, אחת לכמה מילי‑שניות ה‑ISR של ה‑ADC אוסף נתוני ויברציה, Task עיבוד אותות מחשב תכונות (Features), ומשימה נוספת מריצה את המודל ומחליטה אם להדליק נורית חיווי, לעצור מנוע או לשדר התראה ל‑Dashboard מרכזי.
למרות שה‑C הקלאסי עדיין שולט ב‑Embedded, רבים כבר לא כותבים ישירות לרגיסטרים, אלא עובדים על גבי שכבות הפשטה ו‑APIs סטנדרטיים יותר. RTOS מודרניים מציעים ממשקים בסגנון POSIX Threads, Sockets ורכיבי Filesystem, שמקלים על מפתחים שמגיעים מעולם הלינוקס והשרתים.thegrinder+2
דוגמה אופיינית: במקום לכתוב Scheduler מותאם אישית ולנהל בעצמך כל Interrupt, מפתח משתמש ב‑Zephyr או FreeRTOS, מגדיר משימות עם קדימויות, Semaphores ו‑Queues, וה‑RTOS מטפל בשאר. קוד כזה קל יותר להעביר מפלטפורמה לפלטפורמה, קל יותר לבדוק אותו, והוא משתלב טוב יותר בסביבות פיתוח מודרניות.
אחד השינויים הכי מעניינים הוא כניסה של DevOps לעולם ה‑Real‑Time Embedded. אם פעם גרסת Firmware חדשה הייתה אירוע נדיר שמצריך טכנאי בשטח, כיום מתחילים לראות Pipelines אוטומטיים גם למערכות משובצות.
זה כולל:
במערכת Real‑Time זה מאתגר במיוחד, כי כל שינוי בקוד יכול לשנות Timings ותזמון משימות. לכן חלק מה‑Pipeline כולל גם בדיקות עומס ובדיקות Timing, כדי לוודא שה‑Worst‑Case Execution Time נשאר בתחום המקובל.
במקום להתחיל מקוד, יותר ויותר פרויקטים מתחילים היום מדגמים (Models): בלוקים ב‑Simulink, Statecharts, או כלים דומים של Model‑Based Design. המהנדס מתאר את לולאות הבקרה, מצבי המכונה והמעברים ביניהם, מריץ סימולציה, ורק אחר כך מפיק קוד אוטומטית ל‑C/RTOS.
לדוגמה, מערכת בקרת מנוע חשמלי לרובוט תעשייתי נבנית קודם כל כמודל: לולאת Velocity, לולאת Position, מגבלות זרם, הגנות חום ו‑Safety. אחרי שהמודל מאומת בסימולציה עם עומסים שונים ותקלות מדומות, כלי ה‑Code Generation הופך אותו לקוד RTOS שרץ על בקר ייעודי – עם אפשרות להמשיך לכייל פרמטרים בשטח ולהחזיר אותם למודל.
ניקח מקרה שבו מפתחים מערכת בקרת ציר (Axis) למכונת CNC קטנה.
כך, החיבור בין מודלים לבין קוד זמן‑אמת מקצר מאוד את זמן הפיתוח, ומאפשר לשמור עקביות בין מה שתוכנן למה שרץ בפועל בשטח.
קו המגמה ברור: מערכות זמן‑אמת מפסיקות להיות "קופסאות שחורות" קטנות ומוגבלות, והופכות לפלטפורמות חכמות שמסוגלות ללמוד, לתקשר ולהתעדכן. השילוב של מעבדים מרובי‑ליבות, RTOS זריזים, אלגוריתמי AI על הקצה, וכלי DevOps ו‑Model‑Based Design יוצר שכבה חדשה של תשתית תעשייתית, שמגיבה מהר אבל גם חושבת קדימה.
מצוין, בוא נלך על Case Study ממוקד סביב Zephyr על SoC משולב AI ברובוטיקה תעשייתית.
נניח ציר אחד בזרוע רובוטית בקו ייצור, שמופעל על ידי מנוע חשמלי, עם חיישני מיקום, זרם ויברציה. המטרה:
המערכת יושבת על SoC בעל:
ב‑Zephyr נגדיר כמה משימות עיקריות:
Interrupts של ה‑ADC/Encoder דואגים לדגימת נתונים מדויקת בזמן, וה‑Scheduler של Zephyr נותן קדימות גבוהה ללולאת הבקרה כדי לשמור על דטרמיניזם.
לפני שכותבים שורה אחת ב‑C, מתכננים את לולאות הבקרה והמצבים ב‑Model‑Based Design (למשל בלוקים של בקרה + Statechart למצבי הרובוט: Idle, Move, Brake, Fault).
לאחר מכן מייצרים קוד אוטומטי או לפחות משתמשים במודל כמפרט מדויק לקוד שייכתב ל‑Zephyr (Tasks, Priorities, State Machine).
על גבי ה‑SoC מאמנים מראש מודל קטן (למשל Autoencoder או מודל אנומליות פשוט) על דפוסי ויברציה "בריאים" של הציר.
במערכת בזמן‑אמת:
כאן רואים את האינטגרציה: Real‑Time בקרה + AI על הקצה באותה פלטפורמה.
סיפור המקרה מלמעלה מבוסס על מקרה אמיתי שפתרנו והוא לפניכם.
במפעל אלקטרוניקה בתל אביב, קו הרכבה אוטומטי נתקע כל שבועיים. זרוע רובוטית מדויקת, שמייצרת אלפי לוחות מעגלים ביום, הפסיקה לפעול בגלל רעידות חריגות בציר התנועה שלה. הטכנאים החליפו מיסבים, בדקו חיישנים – אבל התקלות חזרו, גורמות להפסדים של עשרות אלפי שקלים בשעות עצירה. "אנחנו צריכים משהו שחוזה ומאפשר לטפל בבעיה לפני שהיא מקריסה לנו את הקו", אמר מנהל התפעול, מתוסכל.
צוות ההנדסה בחר SoC מודרני – ARM Cortex-M7 עם מאיץ NPU קטן מובנה, שמתאים בדיוק למערכות זמן-אמת תעשייתיות. במקום לינוקס כבד שמאט תגובות, התקינו Zephyr RTOS: מערכת קלילה שמבטיחה תזמון דטרמיניסטי במילישניות. הליבה הראשית טיפלה בבקרת המנוע – קריאת אנקודר מיקום, חישוב PID למהירות ותאוצה, ושליחת אות PWM מדויק. כל לולאת בקרה רצה כל 1ms, בלי עיכובים או שגיאות.
אבל זה לא הספיק. הם הוסיפו שכבה שנייה: מודל TinyML קטן ומאומן על נתוני ויברציה "בריאים" מהמפעל עצמו. כל 10ms, משימה נפרדת אספה חלון של 256 דגימות מוויברציה וזרם, חישבה תכונות פשוטות כמו RMS וספקטרום FFT חלקי, ושלחה ל-NPU להרצת Autoencoder. אם הסף של שגיאת שחזור עלה – סימן לחריגה – Zephyr העבירה את הרובוט מיד למצב בטוח: עצירת חירום, נעילת ציר והתראה למפקח דרך MQTT.
לפני שכתבו שורה אחת ב-C, הכל התחיל במודל. ב-Simulink בנו Statechart: מצבים כמו Idle, Accelerate, Steady ו-Fault, עם לולאות בקרה מקוננות. סימלו תרחישים אמיתיים – עומס כפול, תקלת חיישן, רעידת חיצונית. רק אחרי שהמודל עמד בכל הדרישות ביצועים (תגובה <2ms, שגיאת מיקום <0.1mm), ייצרו קוד אוטומטי ל-Zephyr. התוצאה? קוד נקי עם Tasks מוגדרות מראש: main_control (priority 10), anomaly_detector (priority 5), telemetry (priority 1).
במבחן הראשון על הרובוט האמיתי, הכל עבד כמו בשעון. כשהמיסב התחיל להחליק – עוד לפני שהוויברציה הייתה גלויה לעין – המודל זיהה אותה. הציר עצר בעדינות, התראה נשלחה, והטכנאי החליף את החלק ב-5 דקות במקום שעות תיקון דרמטיות.
בחצי שנה, עצירות התקלות ירדו ב-85%, והקו רץ 24/7 עם יעילות גבוהה יותר. הצוות אפילו הוסיף DevOps פשוט: CI/CD שמשנה ומעדכן Firmware OTA, עם בדיקות HIL על עותקים פיזיים.
הסיפור הזה מלמד: Real-Time Embedded כבר לא "קופסה שחורה". עם Zephyr, SoC משולבי AI וכלי מודרניים, אפשר לבנות מערכות ששומרות על דטרמיניזם אבל גם חכמות מספיק כדי לנבא עתיד. במפעלים כמו זה, זה לא עוד upgrade – זה שינוי כמעט ניתן לומר של סידרי בריאה. זה שינוי שמעניק יתרון עסקי.